*עוגת שוקולד | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 14.11.2025*
נזכרתי לא מזמן איך אמא שלי אפתה מדי יום שישי את עוגת השוקולד שלה, שנים! וכולנו חיכינו לה כל השבוע. כבר מארבע היה מתפשט הריח בכל החדרים, וזה היה סימן שיום שישי, העוגה הזאת היתה הריח של יום שישי. זה היה ככה מאז שהייתי בכיתה ב', ולאורך כל שנות ההתבגרות שלי, עד ששבוע אחד, בלי הכנה מוקדמת, אולי כשהייתי כבר בת עשרים וחמש, אמא שלי הודיעה שהשבוע היא תכין עוגה אחרת.
.
כולנו נחרדנו ושאלנו אבל למה, למה??? והיא אמרה שפשוט נמאס לה. בהתחלה זה היה כיף, לאפות את העוגה הזאת, אחר כך זה היה קל, היא כבר הכינה את העוגה בלי לשים לב, הידיים שלה הכינו את המתכון מעצמן, כמו שידיים יודעות לנהוג אוטומטית או לנגן בפסנתר. ואז זה כבר די שיעמם אותה אבל היא המשיכה כי היא ראתה כמה אנחנו אוהבים את זה, אבל די, היא לא יכולה יותר, היא חייבת לגוון.
.
52 עוגות שוקולד בשנה, כל כך הרבה שנים, בחישוב פשוט יש מצב שהיא אפתה את העוגה הזאת יותר מ-800 פעמים...
.
אבל באותם רגעים לא ראינו מולנו את המספרים. אלא רק את מה שנגזל מאיתנו.
מה, את לא אוהבת את עוגת השוקולד? שאלנו אותה,
אוהבת, היא ענתה,
אז את לא אוהבת אותנו? ניסינו לעורר בה קצת רגשות אשמה חחח
אוהבת מאוד, היא ענתה.
.
זה לא שינת את ההחלטה שלה. ומאותו שבוע היא התחילה להכין עוגות אחרות. עוגות תפוז, עוגות וניל, עוגות שושנים, כל מיני עוגות, והיא היתה שמחה והאמת גם אנחנו היינו שמחים ומדי פעם היא הפתיעה אותנו עם העוגת שוקולד ההיא, המוכרת, אבל כשהיא עשתה את זה, זה היה כי היא בעצמה התגעגעה אליה, ולא כי היא הייתה חייבת.
.
רק השבוע הבנתי פתאום כמה זמן לקח לאמא שלי לשבור את השגרה של עוגת השוקולד, ואז הצטערתי כשנזכרתי עד כמה הקשינו עליה עם זה. גם ככה קשה למצוא את הקול שלך בתוך מערכת של משפחה ומסורת וציפיות. ואז לדבוק בקול הזה. והשאלה הזאת, איך לייצר שגרה אבל עדיין לגוון ולהשתנות היא שאלה של חיים שלמים –
.
אני, למשל, שומרת על שגרה ביתית, ארוחות שישי, שלל מסורות משפחתיות קטנות, אבל אני גם עוברת בתים, וערים, ומדינות, ממש כל כמה שנים. ובעבודה, למרות שאני אוהבת מאוד כל מה שאני עושה, עדיין אני מחלקת את השנה לעונות - עונה שבה אני פוגשת קהל בכל הארץ, עונה שבה אני מלמדת בחול, עונה שבה אני מתפנה לכתיבה ולפרסום ספרים, ועונה שבה אני בעיקר לומדת ומתמלאת הלאה.
.
ואני מספרת את כל זה כי לא מזמן הייתי צריכה לקבל החלטה: האם להמשיך את מפגשי הכתיבה הגדולים שאני עורכת בזום מאז המלחמה או לשנות אותם? מאות אנשים נרשמו מדי חודש ואהבו את השגרה הזאת בדיוק כפי שאני אהבתי את עוגת השוקולד של אמא שלי. אבל ימי החירום חלפו, ופתאום נראה הרבה יותר הגיוני שהמיזם הזה יתנהל ברוחי: כלומר, שנחלק את השנה לעונות של השראה. שבכל עונה נתמקד במשהו אחר. שבתוך כל זה נשמור על שגרה. ועדיין... גם על גיוון!
.
רק שכל מי שהתייעצתי איתם אמרו לי שזו התאבדות עסקית. את אמורה היום לעבוד עם הוראות קבע, מנויים, הראו לי שהכל סביבנו עובד ככה: כל האפליקציות ושטחי האיחסון של אלבומי התמונות שלנו, ואפילו עיתונים וכמובן טלוויזיה, הכל הכל משעבד אותנו להוראות קבע.
.
ומול כל הקולות האלה הזכרתי לעצמי שהמילים האלה לא קשורות אלי. זו לא החלטה עסקית, זו החלטה של הלב. כי מדובר פה על לב פועם של מאות אנשים, על קהילה, על יצירה, לימוד משותף, מילים שנכתבות ושנקראות, ושזה חייב להיות טעים, ומפתיע, ומגוון, כמו כל השראה.
וכמו שאמא שלי התעקשה ללמד אותנו ואת עצמה - זה חייב להיות עם הקשבה לקול הפנימי, נכון?
.
זה סיפור קטן, הסיפור עם העוגה. אבל בזכותו הקמתי את עונות ההשראה. העונה הקרובה למשל תעסוק בשירה אמריקאית וגם משאר העולם, בעיקר קולות נשיים אבל לא רק, פשוט כי אני מתרגמת המון שירה כזאת כבר זמן מה ואספתי דברים פשוט יפהפיים. אני חייבת לחלוק אותם. אבל יהיו עונות אחרות שנלמד ונכתוב בהם עם השראה לגמרי אחרת, לפי מה שהלב יגיד, פמיניזם והינדואיזם מה לא.
.
אגב, אני רוצה לספר עוד שני דברים. הראשון הוא, שאחרי שאמי מתה התחלנו להכין לבד את עוגת השוקולד שלה ומה גילינו? שזה היה המתכון שפורסם על גבי החבילה של קמח אוסם מתישהו בשנות השבעים! מתכון של עוגה בחושה וטובה בלי צילומי תדמית או שיווק או הוראות קבע.
.
מתכון שהודפס על אריזות היה הריח של ימי שישי הנהדרים שלנו. מי היתה מאמינה..
.
ודבר שני הוא, שפעם בשנה, כשאנחנו עולים לקבר שלה בחורף מול הכנרת, אנחנו מביאים איתנו עוגת שוקולד חתוכה כבר לריבועים, ומחלקים לכל מי שמגיע, ואז עומדים שם סביב הקבר, ואוכלים. ואני בטוחה ברגעים האלו שאמא שלי קורצת מהשמיים ומרוצה מאוד. גם שלמדנו סופסוף להכין אותה לבד, וגם מהשגרה שאנחנו שומרים, אבל עם... גיוון.
.
אז הנה המתכון לעוגת השוקולד שלנו, פלוס התאמות שעשינו כי מאז חלקנו בלי גלוטן ובלי סוכר ובלי חלב.
ואתן מוזמנות ומוזמנים להצטרף לעונה הקרובה של ההשראה איתי, נתחיל בדצמבר, וכל הפרטים מחכים לכן בלינק בתחתית הטור.
.
*עוגת שוקולד של עפרה טבת, זכרון אהובה לברכה*
קערה של יבשים:
כוס וחצי קמח (אפשר לל"ג)
חצי כוס אבקת קקאו
כף אבקת אפייה
קערה של רטובים:
2 ביצים
כוס חלב (מכל סוג)
כוס סוכר (או: כוס סוכר קוקוס+חצי כוס סילאן)
150 גר חמאה (או ¾ כוס שמן)
מערבבים הכל בקערה, ביד, בלי עניינים, ואופים על 180 מעלות.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום, ושתמיד נעיז להקשיב לעצמנו,
.
*מיה טבת דיין*
