*אתגר בלי טלפון | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 24.10.2024*
הכל התחיל כשקראתי תחזית של ריי קורצווייל לגבי העתיד. ובאופן יותר ספציפי, לגבי העתיד שלנו עם ה-AI.
לא סתם תחזית. כי קורצווייל הוא עתידן טכנולוגי ידוע. הוא חזה את התפוצצות האינטרנט ואת ההתקדמות המטורפת של הבינה המלאכותית עשרות שנים לפני שהתרחשו. הוא פרסם ספרים, הקים חברות, יזם טכנולוגיות, נמנה על הבכירים בגוגל, שלושה נשיאים שונים בארצות הברית העניקו לו פרסים יוקרתיים ועד היום אנשים מדפדפים בספר שלו שיצא ב 1999 כמו בתנ"ך, ובודקים מה עומד לקרות בכל שנה, ואז מחשבים בכמה תחזיות הוא צדק ובכמה הוא טעה.
.
אם תשאלו אותו, הוא טוען שהתחזיות שלו נכונות ב 84 אחוזים. זה הרבה. יש מי שאומרים שהמספר נמוך מזה. בכל אופן, גם בלי מספרים, יוצא שהוא צודק לא מעט. ופה, מבחינתי, מתחילה הבעיה.
.
כי לפי התחזית של קורצווייל תוך חמש שנים ה-AI יצליח להקיף את כל הידע האנושי. ואז יתחיל לעקוף אותו. וכשזה יקרה, יתחיל עשור שבמהלכו האדם והמכונה יתאחדו, כלומר, פיזית ממש, באמצעות ננו-טכנולוגיה יושתלו שבבים זעירים של בינה מלאכותית במוח של כולנו, והמוח האנושי יתחבר לענן הגדול של כל הידע והזכרונות. בשלב הזה היכולת של התודעה האנושית תהיה ממש אינסופית. מודה שכשקראתי את זה חשתי בחילה קלה, אבל קורצווייל, לעומתי, ממש מחכה לזה בהתלהבות -
.
הוא נרגש לקראת החידושים וההמצאות של המוח האנושי-שלנו המחובר לאינטליגנציה המלאכותית. למשל הוא חוזה שאנרגיה סולארית תחליף את רוב האנרגיות האחרות, והחיים יהיו הרבה הרבה יותר זולים ונגישים לכולם, ושהדבר יוביל לסוף המחסור העולמי ולשפע אינסופי. אשרי המאמין.
.
בכל אופן, התחזית הכי מהפכנית שלו קשורה להתקדמות הרפואית, שלדבריו תהיה מסחררת. וזה באמת עושה סחרחורת לקרוא את זה. הוא חוזה שמשנת 2034 - כלומר תשע שנים מהיום - הטכנולוגיה החדשה תוביל בני אדם להצעיר את עצמם, כך שכל שנה שנחיה תהפוך אותנו לצעירים בשנה. רגע לפני שהתבלבלתי לגמרי, הספקתי לקרוא שקורצווייל עצמו מאמין בזה עד כדי כך שהוא נכנס כמשקיע וכשותף בחברה שמשמרת את הגוף לאחר המוות, כדי להיות מוכן ליום שבו יקימו אותו לתחייה ויצעירו אותו. הוא בן 78 היום ואני מתרשמת שהוא לא אחד שאוהב סתם למות באופן טבעי ולהשאיר קצוות פתוחים.
.
בכל אופן, כשסיימתי לקרוא הרגשתי שהייתי עסוקה כל כך במלחמה וביהודים ובאנטישמיות בשנתיים הללו, שלא הרמתי את הראש לבדוק מה עוד קורה בעולם, ובינתיים קרה וקורה המון.
.
ואז שאלתי את עצמי מה עושים אם במקרה התחזית הזאת נופלת ב-84 אחוזים הנכונים של קורצווייל, מה עושים? "הגיע הזמן לחזור ליערות" כתבה מישהי בתגובות לכתבה הזאת וקיבלה על התגובה שלה ארבעת אלפים לייקים. מיד נתתי לה גם אני לייק. כאילו זה יעזור.
.
"אין סיכוי שזה יקרה" כתב מישהו אחר ומיד נתתי גם לו לייק. להתעודד ביחד.
.
"בואו נלמד כולנו לחיות בלי טכנולוגיה", הציע מישהו שלישי, ואני הנהנתי מעבר למסך. הרגשתי כאילו אני שייכת לדור האבן, אבל שלא איכפת לי, הנה החברים שלי מדור האבן פה איתי בתגובות. וביחד אין לנו מושג מה עושים.
.
וכך קרה השבוע שלא הרבה אחרי שקראתי את התחזית של ריי קורצווייל התחלתי את צום הטלפון. צום, כלומר, מכבה את המכשיר. לא במצב טיסה, לא על השתק, לא במצב מדיטציה. מכבה ממש, כך שהוא חוזר להיות חתיכת טיטניום ואז שמה אותו בתיק שלי. כבר שבוע שבמשך שעתיים ביום אני לא בודקת הודעות, לא שולחת הודעות, לא עונה למיילים, ומזל שיש הפסקת אש כי אני גם לא מחוברת לערוצי ההתראות של האזעקות. שקט.
.
אחרי שהתחלתי גיליתי שיש טרנד כזה! ברשת קוראים לזה צום דיגיטלי, או צום-סלולרי-לסירוגין, במשחק מילים על הדיאטה לסירוגין שבה אוכלים 16 שעות וצמים שמונה. אנשים צמים מהטלפון שלהם לכל מיני פרקי זמן. והמחמירים משאירים אותו כבוי כל היום ולפרקי זמן קצרים מדליקים אותו.
.
טוב אני לא שם. גם שעתיים נראות לי כרגע המון. ובהתחלה גם חששתי ממש שאנשים יחפשו אותי ויתחרפנו. ידאגו עד מעל לראש. יתחילו לדבר אלו עם אלו ולהוציא משלחות חיפוש אחריי. בדיעבד זה לא קרה. אף אחד לא חיפש אותי. מקסימום היו כמה הודעות עייפות ומנומסות בוואטסאפ שאמרו "תחזרי אליי בזמנך החופשי".
והיה ערב אחד ששאלתי את עצמי למה, בעצם, אף אחד לא מחפש אותי, אולי אין לי מספיק חברים? או שלחברים שלי לא איכפת ממני? ואיפה המשפחה?
.
אבל המחשבה הזאת התפוגגה מהר, כי הדבר החשוב באמת שקרה השבוע הוא שלמשך שעתיים ביום *אני* לא חיפשתי אף אחד. *אני* לא הושטתי יד לגלול בהודעות, התראות, אזעקות, תמונות ופוסטים. *אני* ריווחתי לעצמי כל כך הרבה שקט ששעתיים הרגישו הרבה יותר מזה. הן הרגישו כמו המון זמן.
.
וחוץ מזה איכשהו נרגע בי משהו מהפחד שעוד רגע יאחדו אותי עם שבבים של מכונה. כל יום לשעתיים הייתי רק בת אנוש.
.
מה שכן, מכיוון שכבר נכנסתי לטרנד, הלכתי לקרוא למה אנשים אחרים עושים את הצום הדיגיטלי, ומצאתי למשל, שגלילה בטלפון מעכבת את הפרשת המלטונין, הורמון השינה, ובכך מובילה לחוסר איזון הורמונלי, שמוביל להשמנה, לפגיעה בחילוף חומרים, לשינה גרועה, ולשלל מחלות שנגרמות מכך.
.
גיליתי שמבלי לשים לב אנחנו מבלים שעות עם גוף קפוא, חסר תנועה, ומאבדים מסת שריר ובכך בעצם מקרבים את ההזדקנות שלנו ומקצרים את חיינו.
.
גיליתי שאנשים צמים מהטלפון כדי להחזיר קשב וריכוז. כדי להיות בתשומת לב לילדים שלהם ולהיות הורים טובים יותר או בני זוג טובים יותר, וכדי להסיר את עומס היתר המנטלי שנגרם לנו מכל הצפת המידע האינסופית ברשתות, בהודעות ושוב ברשתות.
.
חברה טובה שלי ששומרת שבת שמעה את זה ואמרה לי, נו, מה חידשת? ככה זה אצלי כל שבוע.
אז אני אגיד רק שחידשתי לעצמי החילונית.
וגם בימי חול חחח שמרתי השבוע על קשר עין ועל רצף של שיחות עם הבנות שלי. התחלתי לקרוא כמה ספרים שכבר נצח ממתינים ליד המיטה. חזרתי לצייר. בחיי, חוץ משגרת הבוקר שלי, אלו הפכו להיות השעתיים הכי מושלמות של היום.
.
ובכלל, זה תמיד מרגיש טוב לשים גבול. לגדר זמן ומרחב סביב עצמך ולשמור עליהם בקנאות.
.
אז אני כותבת את זה כנראה כדי להמליץ לכן גם. או אולי כדי לשמוע מכן איך אתן נשמרות ונשמרים מפני ההתמזגות עם המכונה. מוזמנות בכל מקרה להצטרף אליי לאתגר הבלי טלפון הנהדר הזה.
ושתהיה לכולנו שבת שלום,
.
.
*מיה טבת דיין*
