*שגרת הבוקר | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 31.10.2025*
השגרה עדיין לא חזרה, אבל דברים קטנים התחילו לשוב ליומיום שלי, כמו שעלים ירוקים חוזרים לצמוח אחרי שריפה ביער - למשל הפסקנו לישון עם הטלפון הנייד זמין כל הלילה, הפסקנו להכין את הנעליים ליד הדלת לקראת יציאה למקלט, חזרנו להתקלח ללא הדריכות שליוותה אותנו בשנתיים האחרונות. דברים כל כך פשוטים, מי היתה מאמינה שהם יכולים להשפיע על יום שלם.
.
ביניהם, בשקט בשקט, חזרה אליי שגרת הבוקר שלי. כבר כמעט שכחתי ממנה, כשבמשך שנתיים הבקרים היו קרועים אחרי התעוררויות בלילות, תמיכה בילדות, בחרדות, בנסיעות, בחזרות, כותרות החדשות התערבבו בהכל, כמעט שכחתי שפעם שעות הבוקר היו השעות הכי מחזקות שלי.
.
ולכן השבוע ביקשתי בפייסבוק לשמוע על שגרת הבוקר המיטיבה של אחרים. ובתגובה קיבלתי 360 רעיונות שונים לשגרת בוקר! קראתי את כולם. ומה שהבנתי מיד הוא שקוראיי מתחלקים לשניים: אלו שהבוקר מסתער עליהם בכל כובד המשקל שלו - סנדויצ'ים והסעות ופקקים ועבודה. ואלו שמסתערים על הבוקר - כלומר, מתעוררים לפניו ומרוויחים זמן עם עצמם לפני שהעולם מתעורר ובא אליהם בדרישות.
.
וגם הקבוצה הזאת מתחלקת לשניים - חלקם קמים לאט ומתחילים את היום בנחת - משקים את הגינה, שותים קפה איטי, מוציאים את הכלב לשדות, מתפללים שיהיה יום טוב. ואחרים מתעוררים בחמש, מתאמנים שעה וחצי, שותים שוקו פטריות, מתרגלים שאיבת בטן, כותבים דפי בוקר, אומרים הודיות, עושים יוגה, יוצאים לראות את הזריחה, טובלים במעיין, שוטפים את הפנים במי קרח, מנגנים, מציירים, חותכים סלט, טוב, הבנתם.
.
באמצע, בין שני הקצוות הללו, רשמתי לי כמה טיפים חשובים שעלו שם. כי להצליח לשמור על שגרת בוקר זה חתיכת הישג פמיניסטי, במציאות שבה את מתבקשת כל הזמן לעמוד לרשות אחרים ואז לקרוס לשינה וחוזר חלילה. להיות עם עצמך מרגיש כאילו גנבת זמן ממישהו. כאילו עשית מעשה חתרני. וגם כי, למרות ששגרת בוקר זה דבר מאוד אישי, לפעמים מה שעוזר לשמור עליה זה לשמוע על שגרה כזאת אצל אחרים ואחרות.
.
הטיפ הראשון הוא, שזה לא חייב להיות לפנות בוקר. רבים סיפרו ששגרת הבוקר שלהם מתחילה אחרי שהילדים יוצאים בבוקר, אחרי הסנדויצ'ים וההסעות, כשמשתרר שקט בבית, ואז הם פורשים את מזרון היוגה.
.
שנית, צופיה, אחת הקוראות, כתבה שהרגלים נוצרים בעזרת עיצוב הסביבה. ולכן היא מראש שמה את מזרן היוגה במקום נגיש בחדר.
.
טיפ שלישי הוא לא להיכנס לרשתות ולמיילים עד שסיימתם את השגרה שלכם. וזה מתחבר לטור הקודם שלי על צום הטלפון, זוכרות? הרשתות מוציאות אותנו מפוקוס, ובבוקר הפוקוס צריך להיות על עצמנו.
.
ולבסוף, מה שג'ו דיספנזה, מורה המדיטציה הגדול, שב ומספר הוא שמדי בוקר הוא מפנה זמן לשרת את עצמו כדי שהוא יוכל בשאר היום לשרת אחרים - המשפחה, התלמידים, הזוגיות. והמשפט הזה מלווה אותי ככותרת שלי מרגע היקיצה, אני הולכת לשרת את עצמי, כדי שאוכל לשרת אחרים.
.
ואיך נראית שגרת הבוקר שלי?
אני משתדלת ממש לקום בשש. לא משנה באיזו שעה הלכתי לישון בלילה. אגב מחקרים הראו שאם את מתעוררת באותה שעה מדי יום, לא משנה כמה מעט ישנת לפני, הגוף מזהה את מחזור השינה שלך ומשחרר את מקסימום הורמון הגדילה שהכרחי להתאוששות השרירים. אני מצחצחת שיניים ומול המראה עושה הברשה לימפטית של הפנים והצוואר ואז תרגילים לפאשיה של הפנים - עבודה על רקמת החיבור הפנימית, שעוזרת להרים את מה שצונח, או מכווץ, כמו קו הלסת ושרירי הלעיסה. כל זה לוקח עשרים דקות בערך.
.
אחר כך אני אני מכינה לעצמי משהו לשתות - זוכרות את הטור על סטייסי סימס וההמלצות שלה לנשים? אז בהשראת ההסבר שלה מדוע נשים חייבות לשתות או לאכול עד חצי שעה מהיקיצה, אני מכינה משהו קל בבלנדר, נגיד חלב שקדים, חלבון וחצי בננה.
.
בשלב הזה אני שולחת ילדות לבית ספר, וכשהבית שקט אני פורשת את המזרון ועושה שעה של יוגה, ועוד חצי שעה פונקציונלי ומשקולות. אם אני רואה שאין לי כח לאימון לבד אני אלך לחדר כושר לראות אחרים ולקנא בהם וזה גורם לי להתאמן. כך או כך במהלך האימון אני מקשיבה לפודקאסטים שאני אוהבת ללמוד מהם. אחר כך לוקחת את תוספי התזונה שלי, ורק אז, כשהשעה עשר בבוקר, אני יוצאת אל העולם. אל הכתיבה. אל הרשתות. אל עבודת האימהות.
.
ויש לי שלושה עקרונות שעוזרים לי לשמור על השגרה הזאת.
האחד, אני מכינה את השגרה של הבוקר בערב קודם. לא משנה מה השעה, אני מוודאת שהבית ממתין לי נקי ומסודר לבוקר. שכשאקום לא יהיו כלים בכיור. שלא יהיה חסר כלום לסנדויצים, שלא אצטרף לרוץ לסופר למשל, או לנקות את המטבח. מזרון היוגה והמשקולות שלי מחכים במקומם. הכיור נקי. מדי בוקר כשאני מתעוררת אני מודה למיה של הלילה שהכינה וניקתה עבורי כל כך יפה ומזמין ליום החדש.
.
הדבר השני הוא, אני לא קובעת כלום לפני עשר בבוקר. לא שיחות ולא פגישות ולא זומים ולא עבודות בתשלום, ולא סדנאות, ולא משנה כמה מתחננים ממני. כמו שאני לא מתפשרת בעבודה עם אחרים, אני מתעקשת לא להתפשר על הזמן שלי עם עצמי. ואני מזכירה לעצמי שאני משרתת את עצמי כדי שאוכל לשרת את העולם. ושלשמור על השגרה הזאת עוזר לשגרה הזאת לשמור עליי.
.
ולבסוף, אני זוכרת להיות אנושית ומלאת סליחה לעצמי. אחרי הכל, אנחנו אחרי שנים שבהן לא היה זכר לשגרה. לילות ללא שינה. נסיעות. וזה לצד בלת"מים רגילים של החיים. אז בבקרים שבהם נפרמת לי השגרה אני סולחת לעצמי, ומנסה גם לסלוח לחיים, ואז ממשיכה למחרת.
.
כשקראתי השבוע את כל מאות ההצעות לשגרת בוקר, נאנחתי על כל מה שאני לא עושה: לא מספיק מדיטציה. לא הולכת יחפה באיזה טבע. לא מלקטת עשבים לתה, לא טובלת באמבטיה. אין לי בכלל אמבטיה. אבל אז התעוררתי למחרת והתמלאתי תודה על זה שעוד בוקר הגיע ושיש עדיין שקט. ויש לנו שגרה קטנה. ושהצלחתי לעשות בה משהו. ולהיות עם עצמי בשקט. ושהתעקשתי על זה. איזה דבר זה.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום, והרבה שגרות בוקר אמן,
*מיה טבת דיין*
