*מעשה אחד של חסד | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 13.2.2026*
ביום שלישי השבוע ננסי עזבה את הארץ. היא עזבה אותה אחרי 13 שנים של עבודה, אחרי שעברה בין אינספור בתים ומשפחות, טיפלה בנערים ובקשישים, התחילה לסבול מבעיות רפואיות ועברה סדרה של ניתוחים ואז עברה לעבודות אחרות – אולמות אירועים, בישול.
.
היא התגוררה בהמון בתים – לפעמים בבתים של המשפחות שהעסיקו אותה, לפעמים בדירות שכורות בדרום תל אביב, לפעמים היו לה 6 שותפים, לפעמים היא שכרה מיטה בדירה רק לסופי שבוע. בכל 13 השנים הללו לא היה לה בית משלה, חדר משלה, רהיטים. רק היא והכמה תיקים שעברו איתה ממקום למקום.
.
כשהגיעה היתה בת 32. וכשנסעה היתה בת 45. בהתחלה עוד חשבה על אהבה, משפחה, ילדים. אחר כך חשבה רק על ילדים. ואז הוציאו לה את הרחם והיא אמרה שיש מספיק ילדים במשפחה שלה בבית, שמונה אחיינים ואחיניות, ולכולם היא היתה שולחת כסף ומתנות. לפעמים שלחה להם את כל מה שהרוויחה.
.
הכרתי אותה כשהייתה בת 35. דרך הטלפון. היא היתה הפיליפינית שהגיעה לטפל בסבתא לייקה שלי, שתמיד היתה בריאה ובבת אחת החלה להידרדר. זה היה מהיר כל כך שלא הספקתי להתארגן ולהגיע. התגוררנו אז בקנדה והייתי בתחילת הריון. קניתי כרטיס לעוד יומיים. אבל סבתא לייקה שלי הלכה ושקעה. מתישהו לא הצליחה יותר לדבר בטלפון ולשיחות ענתה המטפלת שהגיעה לטפל בה. ככה הכרתי את ננסי.
.
מצאתי את עצמי משוחחת בוקר וערב עם אישה פיליפינית, שסיפרה לי כל דבר ודבר שעבר על סבתא שלי באותו יום. איך יש לך כוח לספר לי הכל? התנצלתי בפניה. היתה לה מספיק עבודה שם. "כי זאת סבתא שלך", היא ענתה לי, "סבתא זה כמו אלוהים. זה קדוש".
.
בבוקר הטיסה, סבתא שלי כבר שכבה במיטה ולא הגיבה. ליתר ביטחון הקלטתי לה הודעה ארוכה. הודעת פרידה מנכדה לסבתא שגידלה אותה. שלקחה אותה איתה למסעות בעולם. שחינכה אותה. למדה איתה. האמינה בה, גם כשהנכדה לא האמינה בעצמה. איזה מזל של סבתא היתה סבתא לייקה, וכמה אהבה והשקעה. קיוויתי שהיא תשמע את הקול שלי. וגם אמרתי לה חכי, אני בדרך. אני יוצאת כדי להספיק.
.
שלחתי את ההקלטה הזאת וקיוויתי שלמטפלת הפיליפנית תהיה מספיק סבלנות להשמיע לסבתא שלי הודעה כל כך ארוכה. ויצאתי לשדה. תיקים, הריון, הכאב של הפרידה המתקרבת. אלו היו ימים נוראיים.
.
ואת מה שקרה לאחר מכן אני לא אשכח בחיים שלי.
ננסי שלחה לי הודעה.
זה היה סרטון.
ראו בו את ננסי משמיעה לסבתא לייקה את ההודעה שלי. דקות ארוכות. הקול שלי נישא בחדר. הטלפון ליד האוזן של סבתא שלי. והיא במיטה שלה, קפואה במצעים לבנים, העיניים שלה שהיו עצומות כבר כמה יממות.
עד שבקצה ההודעה היא לפתע מהנהנת. רואים את זה בסרט. סבתא שלי מהנהנת.
.
צפיתי בסרטון הזה ופרצתי בבכי.
סבתא שלי שמעה אותי.
ואישה פיליפינית שאני לא מכירה צילמה את זה בסבלנות, מהתחלה ועד הסוף, והגישה לי את הרגע הזה.
אישה שמאמינה שסבתא זה קדוש.
.
זה היה הרגע האחרון שלנו ביחד.
כשנחתתי בישראל, 24 שעות מאוחר יותר, הודיעו לי שסבתא לייקה שלי ממש זה עתה נפטרה. לא הספקתי לפגוש אותה. ההודעה הקולית ששלחתי היתה, בדיעבד, השיחה האחרונה.
.
רק בשבעה פגשתי את ננסי לראשונה.
בעצם הכרנו אחרי שעשתה איתי חסד. אחד החסדים הגדולים בחיי. אחרי שנתנה לי ולסבתא שלי רגעים אחרונים ביחד כנגד כל הסיכויים. את מלאך, אמרתי לה. "אנג'ל?" היא שאלה, "לא לא. אחרי שאבא שלי היה חולה ומת ולא הצלחתי להגיע אליו, הבטחתי לו שמעכשיו אני אעזור לאחרים, ודרך כל אחד אני קצת מטפלת באבא שלי".
.
וזהו. מאז נכרתה בינינו ברית. ברית של חסד.
.
עברו עשר שנים מהסיפור הזה. פגשתי אותה בכל ביקור שלנו בישראל. היא באה אליי מנתניה. מחדרה. מבאר שבע. מאיזה קיבוץ. ליוויתי אותה לבדיקות ולבית חולים. דיברתי עם רופאים שהיו חסרי סבלנות אליה. אחר כך עם עורך הדין שלה מול מעסיק שעשק את כל כספה. והיא, בכל פעם שקרה משהו במשפחה שלנו הגיעה מיוזמתה. פשוט התייצבה ושאלה מה צריך.
.
היא לימדה אותי את מה שלימד אותה אבא שלה: שגם כשאין לך, הדבר הכי חשוב הוא להיות נדיבה.
.
היא אמרה את זה, אבל גם הראתה את זה. כי אף פעם לא היה לה, והיא תמיד היתה כל כך נדיבה מתוך האין הזה.
.
ביום שלישי בבוקר ננסי יצאה בטיסה לפיליפינים עם עצירה בדובאי. היא כמעט לא נשמה מהתרגשות. בשדה התעופה היא צילמה תור גדול של פיליפינים נרגשים, כמוה, לחזור למשפחות שלהם. תור של אנשים שבזכותם אנחנו חיים טוב יותר. מתים טוב יותר. היא לא ראתה את אמא שלה 13 שנים. היא חולמת לפתוח מסעדה קטנה בעיר שלה. בבית כבר מחכה לה התינוקת שנולדה לאחיינית שלה. "עכשיו אני בעצמי סבתא" היא חייכה. בת 45, במראה ילדה. בגובה מטר ארבעים.
.
אחר כך שלחה תמונה משם. עייפה ונרגשת. כמה אחיינים ואמא שלה ברקע.
וגם את מה שלא רואים בתמונה ראיתי: חוט ארוך ושקוף נמתח בינינו. למרות שטיפלה בסבתא שלי רק שלושה שבועות אי אז. בלתי נשכח. חוט של חסד.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום,
ושנדע חסדים זה לזה,
*מיה טבת דיין*
