*אז איך להתגבר על העייפות? | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 11.7.2025*
ביום ראשון השבוע התייצבנו מחדש בזום של "לכתוב את המצב" ושאלתי את מאות האנשים הכותבים מולי מה שלומכם? ביקשתי שיענו בצ'אט במילה אחת. מול העיניים שלי נערמו המילים: עייפה. מותשת. גמור. מרוקן. מפהקת. ישנוני.
.
לא הופתעתי. כששאלתי את עצמי לפני המפגש מה שלומי, זאת היתה גם המילה שלי: עייפה. ממש ממש עייפה. "אני לא יודעת מה יש לי", אמרה חברה קרובה שלי למחרת, "אני כבר שבוע פשוט מחוסלת". גם האישה מהקופה הראשית בסופר התנצלה בפני הלקוח שעמד לפניי על שהיא מתנהלת בקצב צב. וככשאלתי שכנה במעלית מה שלומה היא פשוט פיהקה מולי.
.
קראתי באיזה מקום שאחרי האדרנלין של הימים האינטנסיביים שעברנו, יש ירידת מתח שמתבטאת גם בהפרשות המוחיות שלנו. יש כאלה שאצלם זה מתבטא גם בתחושת דכדוך של ממש. ובאיזו קבוצה יותר רוחנית הסבירו שכולנו עוברים שדרוג רוחני, הרבה אנרגיה נדרשת כדי להגיע לרמה נשמתית אחרת מזו שהכרנו, והם ממליצים שם להזין את עצמנו באנרגיה של השמש והאדמה, החושך והאור – להיות מוזנים מאנרגיה קוסמית! ולברור היטב איזה טכנים אנחנו צורכים בטלפון.
.
נזכרתי שבמשפחה שלנו, עייפות לא היתה עניין מדובר או מותר אפילו, ובעיקר לא בקרב נשים. סיפרתי ב"פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי" איך נשים במשפחתי מעולם לא הלכו לישון. הן אמרו "אני רק מרימה את הרגליים, "אני קצת מיישרת את הגב", או "אני מניחה לרגע את הראש".
.
מתישהו הבנתי שזה לא רק במשפחה שלי, אלא שנשים באופן כללי לא מרגישות שיש להן הרשאה להתעייף ולנוח. האימהות מתרחשת מסביב לשעון, גם בתקופה שאת אמורה להיות במשכב לידה, הזוגיות מתרחשת מסביב לשעון, ואם בנוסף על כל זה את גם מתפרנסת, ומחזיקה את הניקיון והבישולים של הבית אז בכלל, ואם מעל-מעל לכל זה יש גם מלחמה והיא מתמשכת - אז בכלל.
.
בכל אופן, על העייפות האסורה תוכלו לקרוא בספר שלי. כרגע אני רוצה לדבר על העייפות הזאת שהיא מנת חלקם של רבים ורבות מאיתנו, זאת שמתיישבת עלייך כמו שמיכה עבה ביולי וכל מה שאת יכולה לחשוב עליו הוא איך את גונבת כמה דקות לנמנם. קהילת הכותבים שלי כתבה שירים יפהפיים על העייפות הזאת. מישהי כתבה אפילו על לאה אימנו, שככל הנראה נושאת את השם העייף ביותר בתנ"ך.
.
מה אפשר לעשות עם העייפות הזאת? באורח פלא מל רובינס שחררה ממש החודש פודקאסט ששואל בדיוק את השאלה הזאת והציעה שבע הצעות שמספיק לדבוק באחת כדי לשלוף את עצמך מהמותשות הזאת לאיזו נוכחות ערה. מה שהיא מציעה שם נשמע ממש פשטני, אבל מסתבר ממחקרים שזה פשוט עובד.
.
דבר ראשון, היא מציעה להתבונן בתמונות של אנשים שאנחנו אוהבים. מחקרים מראים שמעבר לכך שמדובר בתזכורת לכך שיש מי שאנחנו אוהבים ושאוהבים אותנו, התבוננות בתמונות מזכירה לנו שגם הרגע הנוכחי הנו הבהוב על סדרה של רגעים, לא יותר מזה. המוח, מסתבר, חוזר וחי את הרגע של התמונה באותה שמחה וערות. ואני זוכרת את התבונה של סבתא שלי שבכל מקום שלפה כמה תמונות כאלו מהארנק, חייכה, והופ החליפה את הרגע.
שנית, היא מציעה להפוך את המטבח למועדון ריקודים. או במילים אחרות להניח בו רמקול ובכל פעם שנכנסים אליו לאיזו מטלה אפורה, לשים מוזיקה ולרקוד את קילוף הבצל. מסתבר שמכל הפעילויות הגופניות ריקוד הוא זה שהכי מונע אלצהיימר ועובד על המוח בצורה שמעוררת ומפקסת אותו.
.
שלישית, היא מציעה להתייצב בחייהם של אחרים – ללכת אליהם כשהם זקוקים, או לכתוב להם הודעה. לא להסס או לדאוג שזה נראה מוזר. כשמדמיינים איך האנשים הללו ירגישו כשהם יקבלו את המילים שלנו, מיד אנחנו מתרחבים בתוכנו ומחייכים.
.
דבר רביעי, היא מציעה להיות חברה לשמונה דקות – כלומר, להפסיק לחכות שיהיה זמן לשבת שעה עם חברה, הזמן הזה אולי לא יתפנה לעולם, ובמקום לנהל שיחות של שמונה דקות. מסתבר שזה מספיק מבחינת המוח כדי להתעורר בכל מיני אזורים שלו שנרדמים בלי חיי חברה, ובנוסף זה מתחזק את הקשר כבר עכשיו בלי לחכות לעתיד כלשהו.
.
דבר חמישי - היא מציעה לשמוח שמחה מלאה ושלמה כשמשהו טוב קורה למישהו בסביבתך – בלי לדאוג שזה בא על חשבונך, בלי לקנא, בלי לחיות בתודעת חסר. מסתבר שלשמוח על מלא עבור אחרים יוצר סביבה ששמחה על מלא גם עבורך. אם אתן חוששות לבשר בשורות טובות לאנשים מסביב אז כנראה יש לכן למה להתעורר במקום הזה.
.
דבר שישי שהיא מציעה הוא לצאת לדקה החוצה ולהתבונן במשהו שגורם לך להתשאות. אפילו צורת הענן. לא תאמינו כמה מחקרים תומכים בדבר הזה.
.
ודבר שביעי הוא... לזכור את השמות הפרטיים של מי שסביבכן, גם השומר בחניון, גם האיש בקבלה, גם מי ששוטפת לכן את האוטו. היא מעניקה כמה טריקים לא רעים איך לזכור וגם מסבירה לא רק כמה זה מעורר אותנו אלא כמה זה מעורר את אלו שאת שמותיהם אנחנו זוכרות.
.
בקיצור שמתי לינק לפודקאסט שלה פה למטה בלינקים. ואני מסיימת עם שירה של דוריאן לקס שמתבוננת בעייפות של עצמה ועושה מעשה גדול כלפי עצמה: היא חומלת.
.
*אבק / דוריאן לקס*
*[מאנגלית: מיה טבת דיין]*
מִישֶׁהוּ דִּיבֵּר אֵלַי אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה,
אָמַר לִי אֶת הָאֱמֶת. כַּמָּה מִילִּים סְפוּרוֹת,
אֲבָל אֲנִי זִיהִיתִי אוֹתָהּ.
יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהָעִיר אֶת עַצְמִי
וְלִרְשׁוֹם אוֹתָהּ, אֲבָל הָיָה מְאוּחָר,
וְהָיִיתִי מוּתֶּשֶׁת מֵעֲבוֹדָה
כָּל הַיּוֹם סָחַבְתִּי סְלָעִים בַּגִּינָּה.
עַכְשָׁיו אֲנִי זוֹכֶרֶת רַק אֶת הַטַּעַם –
לֹא כְּמוֹ שֶׁל אוֹכֶל, מָתוֹק אוֹ חָרִיף.
יוֹתֵר כְּמוֹ אַבְקָה מֶעוּדֶנֶת, כְּמוֹ אָבָק.
וְלֹא הָיִיתִי מְרוֹמֶמֶת רוּחַ אוֹ מְבוֹהֶלֶת,
אֶלָּא פָּשׁוּט מְרוּתֶּקֶת, פְּקוּחָה לְמִתְרַחֵשׁ.
כָּכָה זֶה לִפְעָמִים -
אֱלוֹהִים מַגִּיעַ אֶל הַחַלּוֹן שֶׁלָּךְ
כּוּלּוֹ אוֹר בָּהִיר וּכְנָפַיִים כֵּהוֹת,
וְאַתְּ פָּשׁוּט עֲיֵיפָה מִכְּדֵי לִפְתּוֹחַ.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום, ושנראה את החטופים שלנו בבית הלוואי בימים הקרובים,
*מיה טבת דיין*
