ביום הראשון של השנה החדשה התעוררנו מוקדם וצעדנו לראות את הזריחה בים. אנחנו ביוון עכשיו והשמש עלתה מעל החוף לידנו, שפונה למזרח, רגע לפני שהשמש עלתה הכל היה אדום וכתום, כאילו אין שום סיכוי לאור, ואז האור פשוט הופיע. קיוויתי שזו מעין תזכורת לכך שגם שנראה שזה חסר סיכוי, האור בוא יבוא.
.
בכל אופן, חשבתי על חגיגות השנה החדשה בארצות אחרות שהיינו בהן, כל אחת בזמנה: קנדה ב-1 לינואר, הודו – באמצע אפריל, ימים של הרבה צבע, מתנות, מבצעים, חגיגות עד אור הבוקר. ולעומת זאת, נזכרתי במי שסיפרה לי בשבוע שעבר בפייסבוק שבמשפחה החרדית שגדלה בה, ככל שהתקרב ראש השנה גברו החרדה והפחד. החשש הלך ותפס את מקומה של השמחה. מבורגים וילדים התהלכו באימה. מפני מה? שאלתי אותה, מפני מה? והיא הזכירה לי שראש השנה הוא אות הפתיחה של עשרת ימי התשובה, ימי הדין, הבחינה הקרובה, המדוקדקת של אלוהים על מעשייך, כפרותייך, ובהתאם – גם לעתידך, גורלך.
.
מעולם לא חשבתי על ראש השנה מעורר כפחד. אולי כי גדלתי המשפחה חילונית, צמצמתי את הפחד ליום אחד, יום כיפור, וגם ביחס אליו ערכתי משא ומתן פרטי עם אלוהים כך ששנינו נעבור את היום הזה בטוב. אבל השנה, בעקבות אותה קוראת חרדית לשעבר, לראשונה נתתי את דעתי לכך שעשרה ימים מקדימים את יום כיפור, עשרה ימים שלמים, ולכך שבשום מקום שהייתי בו, שום תרבות שהכרתי, לא דרשה מעצמה זמן ממושך כל כך של חשבון נפש.
.
ניסיתי לחשוב על משהו, כל דבר שהוא שאני עושה במשך עשרה ימים שלמים מחוץ לשגרה, כלומר. נסיעה של עשרה ימים לחול נחשבת אצל רוב האנשים לנסיעה לא קצרה. קורס של עשרה ימים הוא קורס שלא בטוח שיהיה לנו זמן להירשם אליו. עשרה ימי דיאטה, או שרה ימי צומות מיצים, או עשרה ימי מדיטציה – זה הרבה! אפילו הריטריטים של הכתיבה שאני עורכת ביוון נמשכים שמונה ימים וזה זמן לא קצר, שמונה ימים, ככה באמצע החיים. להבדיל, כשאנחנו יושבים שבעה זה מרגיש כמו נתק מוחלט, ארוך. אז עשרה ימים?
.
ואז קראתי קצת ולמדתי שבימים האלו אלוהים קרוב מעט יותר לעולם. ושלמרות שתמיד טוב לעשות תשובה, להתחזק באמונה ובמעשים, הרי שבימים האלו יש כפל מבצעים, כל מעשה תשובה הוא תשובה טורבו, חזק יותר, טוב יותר, נשמעת טוב יותר על אוזנו הכרויה קרוב של אלוהים.
.
למדתי גם שיש מי שמתייחסים לימים האלו כאל תיקון אינסטנט – עשרה ימים שבהם אפשר תיק-תק לתקן את כל החטאים של כל החיים לאחור.
.
יש מי שמציעים לבחור בימים הללו נושא אחד להתרכז בו כל השנה, כמעין דרך רוחנית לשנה הקרובה.למשל להיות מוסרי יותר, להתייחס אחרת ליחסים, להקפיד על מדיטציה או תפילה.
.
יש מי שאומרים שבימים הללו האדם חשוב בעיני אלוהים יותר מהמלאכים שלו.
.
.
ומי שאומרים שימי התשובה הם מעין כפתור מגביר כך שאם חטאת במהלך השנה, הרי שעכשיו בעשרת הימים מספיק שתהרהרי בחטא הזה כדי לקבל סליחה. או לחלופין מספיק בימים הללו להביא שבריר של כוונה טובה כדי שהכוונה הטובה תתממש.
.
בכל אופן חשבתי על העם הזה, העם הקטן והמשונה מאוד שאנחנו נמנים עליו, ושאשפר לחשוב על עשרת הימים כימים מפחידים, מעני נפש, מי רוצה בכלל לשקוע בחשבון נפש לזמן ארוך כל כך? זה באמת יכול להיות מאוד לא נעים ומפחיד. ומצד שני, חשבתי כמה יפה המחשבה שחושב העם ושמתגלה לנו דרך עשרת הימים - על אלוהים. תארו לכם שאלוהים היה חנות. האם אנחנו מכירים חנות אחת בעולם שעורכת מבצע לעשרה ימים רצופים? מבצע כזה שבו כל שקל מוכפל במאות ככה שבשקלים בודדים את יכולה לקנות את מוצר הסליחה שלך? חנות שרוצה כל כך למכור, שהיא ממש לוחשת על אוזנו של הרוכש, הולכת איתו העיקר לסגור עסקה?
.
חשבתי על סיילים של חנויות ענק שנמשכים גם עשרה ימים ויותר: איקאה, או חגיגות יום ההודלת השנתיות של אייהרב מדי שנה. והבנתי: אלוהים של עשרת ימי תשובה רק מחפש איך להאריך את המבצע שלו. מבצע יום כיפור. שיהיה מעבר ליום אחד, מעבר לסופש של הנחות, מעבר לשבוע של אחד פלוס אחד, הוא מעניק עשרה ימי הטבות. והמחשבה הזאת העלתה מיד חיוך על פניי. כי מה זה אומר עלינו? עם שמייחס לאלוהים שלו תכונות כל כך משתדלות וחמודות הוא עם משתדל מאוד וחמוד בעצמו.
.
בכל אופן, זו הדרך שהרגשתי שאני יכולה לחיות בה בשלום עם עשרת ימי התשובה. עם הדרישה הגבוהה כל כך של העם הזה מעצמו. עם הדרישות הגבוהות כל כך של כל שאר עמי העולם מאיתנו. דרישות ששאין להן פרופורציות מול דרישות מעמים אחרים. ואולי טוב שכך.
.
והעם הזה זקוק לאלוהים נדיב, מוגזם קצת, בעל הבית השתגע, מבצע סליחות בלתי נגמר. וזה החזיר אותי לאחת השיחות שהיו לי השנה עם חברי הטובה, המשוררת איריס אליה כהן, שבעקבותיה גם כתבתי את השיר הזה, שנראה לי תפור בול להרהור של היום, ולמצב, ולסיכוי שלנו מול המצב הזה:
.
.
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, הַשִּׂנְאָה מִבַּחוּץ, מִבִּפְנִים,
פַּחַד הַמָּוֶת, וַאֲפִלּוּ הָעוֹזֶרֶת שֶׁלָּהּ
שֶׁנִּהְיְתָה פְּסִיכוֹפָּתִית, בֵּית מְשֻׁגָּעִים, הִיא
אוֹמֶרֶת, נָמוּךְ מִזֶּה לֹא הָיִינוּ.
וּמָה עִם הַשּׁוֹאָה? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
כֵּן, הִיא מַסְכִּימָה, זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה נָמוּךְ מְאוֹד,
אָבֵל הִנֵּה, הִיא נֶאֱנַחַת, שׁוּב אֲנַחְנוּ
בְּתַחְתִּית הַתְּהוֹם.
אוּלַי כָּכָה נִרְאֵית הַגְּאֻלָּה? אֲנִי מַצִּיעָה.
שָׁמַעְתִּי אֵיזוֹ מְתַקְשֶׁרֶת בְּפֵייסְבּוּק אוֹמֶרֶת אֶת זֶה.
אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת, מָאמִי,
אִירִיס אוֹמֶרֶת בְּצַעַר,
לְפִי הַתֵּאוֹרְיָה הַזֹּאת הַגְּאֻלָּה
כְּבָר הָיְתָה אֲמוּרָה לְהִתְגַלּוֹת אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה
וְאַחֲרֵי מַסְּעוֹת הַצְּלָב, גֵּרוּשׁ סְפָרַד, חֻרְבַּן
הַבַּיִת. וּבִכְלָל, הִיא מוֹסִיפָה,
אֵיךְ זֶה שֶׁשּׁוּב נִתְקַעְנוּ
עִם לְחַפֵּשׂ גְּאֻלָּה? כְּלוֹמַר, בֶּאֱמֶת,
כַּמָּה גְּאֻלָּה עַם קָטָן אֶחָד יָכוֹל לָשֵׂאת?
.
.
עד כאן השיר. ואני מסיימת בהזמנה לכתוב איתי ולהיכנס אל השנה החדשה בהשראה, לימוד ושיגרת כתיבה. מפגשי "כתיבה ביחד" איתי נערכים בזום, חצי שעה בבוקר או בערב לבחירתכן. אני מביאה שירים יפהפיים להשראה, תרגילי כתיבה וגם משובים ועקרונות כתיבה. זו שיגרה ברוכה שמחזיקה רבים מאיתנו בימים הללו, וגם תומכת בעשרות נשות מילואים ומשפחות פצועי צה"ל. אשמח אם תצטרפו. ההשתתפות בתשלום סמלי ביותר, ואם ידכן אינה משגת כתבו לי ואצרף אתכן ללא עלות באהבה.
.
שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה, ושבת שלום,
.
.
*מיה טבת דיין*
